וידבר משה אל ראשי המטות. לאחר שצוה את יהושע וזרזו והזהירו על ישראל דבר גם אל ראשי המטות להנהיג את ישראל דרך ישר לקיים נדריהם מה שידרו לפני המקום כמו שהזהיר שלמה "אל תתן את פיך להחטיא את בשרך" ולא מיבעי' מה שגזר עליהם הק' שהם צריכים לעשות, שלא לגנוב ושלא לגזול ושאר מצותיו אלא לפי מה שיהו נודרין וגוזרין על עצמן לשמו, צריכין לקיים:
כי ידר נדר. שידור בדבר הנדור שיאמרו דבר זה יהא אסור עלי כקרבן או השבע שבעה שנשבע שלא יעשה או שיעשה דבר זה בין שקיים בלשון נדר בין בלשון שבועה, צריך לקיים:
לאסר אסר. שאוסר לעצמו דבר המותר לו:
לא יחל דברו. אבל אחרים מחללים לו יחיד' מומחה או ג' הדיוטות אם יש לו פתח חרטה יחל יבטל ויש לפרש יחל לשון חולין חילול, ואשבועה קאי שיש בה חילול השם שבועה דרך להוציא לשם שמים וכל היצא מפיו יעשה קאי אנדר ויש לפריש יחל לשון איחור כמו "ויחל עוד שבעת ימים" גבי נח, דוגמת "כי תדר נדר…לא תאחר לשלמו" [ג' חרטות הם: אחד נולד דבר שלא היה בעולם בשעת הנדר ואף לא מסיק איניש אדעתיה שיבא לפי שאין דבר זה רגיל ומצוי וכיון שאינו מצוי אנן סהדי דאפי' הזכירו לו בשעת הנדר היה עושהו לפי שהיה סבור שלא יבא דבר זה לעולם ולפיכך אין פותחין בנולד דאפי' אמר אילו הייתי יודע שיבא לא הייתי נודר, אין בכך כלום, דאנן סהדי דמתוך שסבור היה שלא יבא, גמר בלבו הנדר ונדר. ויש חרטה שהדבר היה בעולם בשעת הנדר אבל לא היה יודע שהוא בעולם ובשידע אמר אילו הייתי יודע דבר זה לא הייתי נודר מתירין לו, שלא היה אדם בשעת הנדר ואדעתא דהכי לא היה נודר, שאם ישקר ויתיר, אין ההיתר היתר ועובר בלא יחל. ולכך היה אומר לו כדו תהית בבירור הוא שאתה תוהא על הנדר, תוהא לשון מתחרט כמו תוהא על הראשונות. והשלישית דבר שאינו בעולם אבל רגיל לבא בעולם יכול לאסוקי אדעתיה שיבא כי רגילות הוא לבא ובההיא פליגי אמוראי איכא למ"ד אין פותחין בחרטה, בזאת החרטה דחשיב ליה נולד כיון דאינה בעולם, ואיכא למ"ד פותחין ומתירין בזאת החרטה כיון דהוה ליה לאסוקי אדעתיה כמאן דאיתיה בעולם דמי ולא הוי נולד. וראיתי גדולים שאומ' דאין צריך לומר אלא מתחרט אתה והוא אומר כן ומתירין משום דאמ' דההיא דאתה לקמיה דרב הונא אמר ליה לבך עלך ושרייה, קסבר פותחין בחרטה ואו' שלא אמ' לו יותר ולא נהיר אלא נראה לי דלאחר שמצא פתח, החרטה אמר לו לבך עלך כלו' עדיין אתה עומד במה שהיה בלבך בשעת הנדר כלו' הזהר שלא תשקר וא"ל לא ושריה. ודייק תלמודא מן הלשון דמשמע נהפך לבך לאחר שעת הנדר שאירע הדבר אחר הנדר, אלמא שהיה לו לאסוקי אדעתיה ומשום הכי דייק קסבר פותחין בחרטה, תדע דאמרינן א"ר יודא א"ר אסי אין חכם מתיר אלא כעין ארבעה נדרים הללו, נדרי הבאי נדרי זירוזין, נדרי שגגות נדרי אונסין דהתירו חכמים ואמרינן קסבר אין פותחין בחרטה ואמרינן ההוא דאתא לקמה דרב אסי ואמר ליה הרי תהית' וא"ל אין ושריה ואי אמרת לא אמרינן ליה יותר והוא הוא אמר אין פותחין בחרטה אלא ודאי מצא חרטה בדבר שהיה בשעת הנדר וא"ל תוהא אתה על הנדר על ידי דבר זה וא"ל אין ולכך ודאי תרווייהו מצרכי דבר חרטה, אלא על חרטה שאינה בעולם בשעת הנדר שייך לומר כדו תהית כמו תוהא אתה על הראשונות ואמרינן נמ' אמר רבא אמר רב נחמן הלכה פותחין בחרטה והדר אמרה משבח ליה רבא לרב נחמן ברב ספרא דאדם גדול הוא א"ל לכשיבא לידך הביאהו לידי אתא לקמיה הוא ליה נדרי למשרי א"ל אדעתא דהכי מי נדרת א"ל, עד דאיקפיד רב נחמן אלמא דמאן דאית ליה פותחין בחרטה מחזר למצוא את החרטה] ואחר שרא לנפשיה מדאיקפד רב נחמן ורב ישמעאל בר יוסי מדמחייה קצרה באוכלא דקצרי', דשכיחי אפקורי דמצערי רבנן דהוה ליה לאסוקי אדעתיה ואע"ג דא"ר ישמעאל משום אביו, אילו פייסוך בני אדם דמשמע דאין פותחין בחרטה, איהו כהלכתא סבירא ליה ופתח במה דמחייה קצרה וההיא דעלתא לרגלא דשרא ר' יוסי כיון דהות אמרה קודם הנדר דתעלה לא חרטה היא דזה הוה בשעת הנדר ומשום הכי הארכתי בדברים שראיתי רוב בני אדם נכשלים בדבר זה] והלכת' דפותחין דהוה ליה לאסוקי אדעתא. ואין פותחין לאדם לא בכבוד אביו ולא בכבוד אמו וכ"ש בכבוד שמים כגון "יש בוטח כמדקרות חרב" וכגון כל הנודר נקרא רשע דכת' "כי תחדל לנדר" וכתי' "שם רשעים חדלו רגז" ויליף חדל חדל, ותנן האומ' הרי עלי כנדרי כשרים אין בכך כלום דאין דרך כשרים לנדור, כנדרי רשעים כי דרכם הרשעים להיות קלים בנדרים. ולפי שבושת לאדם לומר דפי' הכי נדרו, משקר ואתי לידי תקלה, ולכך אין פותחין בדברים הללו. ונדרים חלים אפי' על דבר מצוה כגון קונם סוכה עלי ותפילין או ציצית וזה חומר בנדרים מבשבועות אבל אם אמר נדר שיאכל נבלה או ילבש שעטנז אינו נדר דכרתי' "לאסר אסר" שאוסר על עצמו דבר המותר לו ולא שיתיר דבר האסור:
בנעריה. אבל נדר קטנה אינו כלום ומשבגרה אינה ברשות אביה להפר:
ואם הניא אביה אתה. הנערה כמו שפחה לאביה וכשהיא נודרת מדעת אביה היא נודרת כמו אשה אדעת בעלה ומשום הכי בידם להפר, ומיהו האב מפר בין נדרי ענוי נפש בין שאר נדרים אבל הבעל אינו מיפר אלא נדרי ענוי דכתי' "לענות נפש אשה יקימנה ואישה יפרנה" וטעמא שלא תתגנה על בעלה, ודברים שבינו לבינה כגון שלא אתקשט בגד צבעונים אבל יש חילוק בהפרתם דדברים של ענוי נפש מפר לגמרי שאם גרשה אינם חוזרים עליה אבל דברים שבינו לבינה אין הפרתן מועלת אלא כל זמן שהיא תחתיו וכשמגרשה או מת, הנדר חל עליה:
ואם היו תהיה לאיש. לפי הפשט נראה שהבעל מיפר בקודמין אבל רבותי' אמרו אין הבעל מיפר בקודמין, והאי קרא בארוסה כתי' שאביה ובעלה מפירין נדריה ואין יכולין להפר זה בלא זה ואם מת האב או שבגרה באירוסין ויצאת מרשות האב או אפי' קדשה כשהיא בוגרת אין הבעל יכול להפר עד שתכנס לחפה ונערה המאורסה שהפר לה בעל ולא הפר לה האב אהני דאם עברה על הנדר איסורא עברה אבל אינה לוקה דקיימ' לן כבית הלל דאמרי בעל מקליש קליש ואם מת הארוס בעודה קטנה נתרוקן רשות לאב ומפר עד שתבגרי:
ביום שמעו. שאם שמע סמוך לחשיכה אינו מפר אלא עד שתחשך ואיכא תנאי דאמרי מעת לעת ולית הלכתא כוותייהו:
כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה. שאין הבעל לא אב יכולין להפר אלא א"כ נשאלין לחכם שיתירנה דנשאלין על ההקם:
וה' יסלח לה. מיירי באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה ועברה, אבל אם שמעה שהפר לה אינה צריכה מחילה והוא הדין לבת אם הפר לה אביה:
ונדר אלמנה וגרושה. הרי היא ברשותה ואין לה היתר אלא על ידי חכם:
ואם בית אישה נדרה. שנשאת:
מיום אל יום. לרבות שמפירין נדרים בלילה כדמפור' בנדרים אבל רבי' לפי פשוטו פי' שבא ללמוד שלא יפר מעת לעת דכיון שבא מיום אל יום שוב אינו כול להפר:
אחרי שמעו. אם שתק עד למחר, ואם קיים שאמר רוצה אני בנדר שנדרה אפי' לבו ביום:
ונשא הוא את עונה. [אבל היא אנוסה שסבורה שיכול להפר] וביבם אם יכול להפר ג' מחלוקת בדבר. איכא למ"ד אין זיקה כלל ואין יכול להפר אפי' אין שם אלא יבם אחד, ואיכא למאן דאמר יש זיקה אפי' בהרבה אחין וכולם יכולים להפר, ואיכא למ"ד בחד אחין יש זיקה ויכול להפר אם אין שם אלא יבם אחד אבל לא בתרי אחי שאם שומרת לשני יבמין אינם יכולין להפר לא זה ולא זה אלא שניהם כאחד:
